אחד המשחקים שממש ציפיתי לשחק השנה הוא ללא ספק פורספוקן (Forspoken). אם ראיתם את הטריילר שלו, אני בטוח שרבים מכם מרגישים כמוני. קצת קשה לתרגם בעברית את המילה, אך המשמעות של השם מיוחסת לעולם הכישוף בתקופת ימי הביניים.

פורספוקן הוא משחק אקשן-הרפתקאות שפותח על ידי סטודיו אלמוני מיפן בשם Luminous Productions. לצידם יש את חברת ההפצה Square Enix שידועה יותר בעבודה שלה עם סדרת פיינל פנטזי (Final Fantasy) האלמותית. זהו המשחק הראשון שהסטודיו מפתח ולכן חבלי הלידה בהחלט היו צפויים ואם להיות כנים, הם גם די בולטים.

לקח לי קצת יותר זמן מבדרך כלל לכתוב את הסקירה הזאת, בעיקר כי המשחק נפתח די לאט וצריך להשקיע כמה שעות טובות שבהם המשחק בעצם "לא התחיל עדיין", אלא אנו לומדים להכיר את הסיפור, מי נגד מי וכו'. מה גם שזה עולם פתוח בקנה מידה מאוד רחב ויש הרבה מה לראות.

מה הסיפור כאן

גיבורת המשחק היא צעירה מניו יורק בשם פריי הולנד (Frey Holland), פריי ננטשה על ידי הוריה ביום שנולדה וגדלה לחיים מאתגרים שבהם היא מצאה את עצמה מסתבכת עם החוק לעיתים קרובות מאוד.

חיי הרחוב והפשע אינם זרים לפריי וכבר בתחילת הסיפור אנו מגלים שהיא מסובכת מעל הראש עם הכנופיה המקומית שמאיימת על חייה. לאחר שפריי מרגישה שהיא הגיעה לקצה, היא מחליטה לעזוב הכל ולברוח (חוץ מחתול, אין לה יותר מידי גם ככה). היא נתקלת באיזה פרפר קסום זוהר שמוביל אותה אל צמיד מיוחד, שברגע שהיא עונדת אותו, היא מגלה שיש קול שמדבר איתה מתוך הצמיד ורק היא יכולה לשמוע אותו. אם במקרה אתם צופים בסדרה "איש משפחה" הייתי אומר שהדמות שכלואה בצמיד מאוד מזכירה את סטואי, רק מבוגר יותר בעשרות שנים. לשניהם יש את אותו חוש הומור עוקצני עם מבטא של ג'נטלמן בריטי.

לאחר שהצמיד מציל את פריי מעוד צרה, הוא מוביל אותה אל יקום בדיוני בשם את'יה (Athia). התקופה היא ימי הביניים, תקופה שבה מדברים באנגלית בריטית, כמו במשחקי הכס וממש בדקות הראשונות אנו מגלים שדרקונים ועוד שלל יצורים אימתניים חיים בעולם החדש שזה עתה גילינו. על את'יה שולטות יצורות שטניות בשם טאנטות (Tanta), לכל טאנטה יש יכולת ייחודית שבאמצעותה היא שולטת באכזריות על התושבים.

מסביב לאת'יה יש איזה ערפל שמכיל חומר מסתורי שהופך בני אדם וחיות לזומבים כשהוא בא במגע איתם. פריי חסינה לאותו חומר ולכן המקומיים רואים בה מלאך גואל שבא להציל אותם מגורל אכזר.

המשחק הולך ומשתפר עם הזמן

אחרי הפתיחה המייגעת קצת, מתחילים להיכנס למשחק יותר מהנה וקצבי. אני רואה אלמנטים שזכורים לי לטובה ממשחקי ספיידרמן שבהם יכולתי לעבור מרחק די גדול בזמן קצר.

מנגנון צבירת הנקודות מאוד הזכיר לי את פיפא (Fifa) ו- NBA במצבי המשחק שבהם אנו בונים דמות ועל כל פעולה שנעשה במהלך המשחק, בין אם היא חיובית או שלילית, הניקוד הסופי שלנו יושפע בהתאם.

אז גם כאן לדוגמה, אם נתחמק מניסיון פגיעה של היריב, נזכה בנקודות, אך אם לא נצליח זה יוריד את הניקוד הסופי שלנו בהרבה יותר נקודות. אני מאוד אוהב את הפיצ'ר הזה, זה משהו שלא רואים במשחקי עולם פתוח בדרך כלל וזה תמיד מעיר את היצר התחרותי שגורם לך להביא את התוצאות הטובות ביותר.

פרט נוסף שאהבתי במנגנון הוא שאם נשתמש בקרבות שונים באותו קסם כל הזמן, נקבל פחות נקודות על כל פגיעה מוצלחת, לכן מדרבנים אותנו לגוון בפעולות שלנו במהלך הקרבות ולשלב את כל היכולות שלנו כדי לזכות בכמה שיותר נקודות.

אהבתי גם את האופן שבו אנו משפרים את פריי והיכולות שלה. הוא לא שונה כל כך מהרבה משחקים שאנו מכירים אבל יש פה ייחודיות מסוימת. בכל פעם שנעלה ברמה, נוכל ללמוד קסם חדש או לשפר קסם קיים. דרך נוספת לשפר את היכולות של פריי היא על ידי צביעת הציפורניים בציורים שונים, כך שנוכל לבצע קסמים באופן מהיר יותר או לשפר את הנזק שכל קסם עושה. לא שונה ממה שאנו מכירים אבל בהחלט ייחודי.

אז מה הבעיה במשחק

הקצב של פורספוקן הוא עקב האכילס שלו, מבינים את זה בעיקר בשעה הראשונה אחרי שמנהלים כמה דיאלוגים. השיחות די משעממות, הבדיחות צפויות ומתאמצות מידי, והכי גרוע זה שפריי חייבת לקלל כל שלושה משפטים או להשתמש בסלנג שאף אחד לא מבין ואז היא צריכה להסביר את זה במילים פשוטות יותר. זה היה נחמד בפעמים הראשונות אבל די חבר'ה יש גבול, לא צריך בכוח. יש כמובן דברים נוספים שלא קשורים לעלילת המשחק והם אלה שפוגעים בשטף שלו הכי הרבה.

התנועה של הדמויות די מרושלת ולא טבעית, אם לצורך העניין הייתי צריך לעבור דרך איזור שהיה הומה אדם ובטעות פוגע באחד מהם, אז לא הייתה איזושהי אינטרקציה שהדמות השנייה זזה מהדרך או משהו בסגנון, אלא ממשיכה בעיסוקים שלה כרגיל וזה יצר מעין "קיר" שאי אפשר לעבור. ואם זה לא מספיק אז בכל פעם שאנחנו מסיימים דיאלוג, יש איזה 3-4 שניות שבהן אנו לא יכולים לזוז, אלא רק להזיז את המסך ופשוט מחכים שנוכל להמשיך את המשחק.

הפסקול גם תיסכל אותי כי מה שהיה, היה מצוין, אבל הוא חזר על עצמו כל הזמן ונהיה כבר משעמם ומתיש. זה כמו לשמוע שיר שממש אוהבים ברציפות במשך שעה, מתישהו תרצו לדחוף לאוזניים אטמי אוזניים. הגרפיקה מצוינת והעיצוב של הנוף היה מאוד מרשים וזה בהחלט עזר להשאיר אותי במשחק. אין ספק שהמעצבים עשו שיעורי בית בכל הקשור לבניית עולם שתואם לתקופת ימי הביניים.

זו דעתי

יש לי יחסי אהבה-שנאה עם המשחק הזה. מצד אחד רואים שהמפתחים שאבו השראה מהמשחקים הכי טובים שיש לעולם הגיימינג להציע. אבל מצד שני, אני מרגיש כאילו נכנסתי למסעדה איכותית מאוד וקיבלתי על צלחת אחת את כל המנות ביחד. אם אני מפריד בין כל המרכיבים, אז וואלה טעים לי, אבל כשמחברים הכל ביחד משהו פשוט לא עובד ואני לא מצליח לשים את האצבע על מה בדיוק. 

המשחק מציע עולם רחב המאפשר לנו לחקור ולהסתובב המון לאורך המפה. הרעיון הראשי של הסיפור הוא מספיק מגניב כדי לבנות סביבו עולם, רק חבל שהוא גדול מידי ללא הצדקה. יש הרבה אפשרויות ודרכים להרוג את היריבים שלנו, והמנגנון של צבירת נקודות הוא בהחלט נקודת האור הגדולה של פורספוקן (No pun intended).

ציינתי כאן רק מעט ממה שיש למשחק הזה להציע וזה יותר מהכל יכול להעיד על גודל הפוטנציאל שטמון בו. לצערי, במבחן התוצאה, פורספוקן לא יהיה משחק שישאיר אצלי חותם גדול במיוחד אבל הוא כן משחק שבכל זאת ארצה לראות איך הוא מתפתח אחרי שיעבור כמה עדכונים. כי ממה שהיה טוב, אני ממש נהניתי.

אין מה לעשות חברים, בעולם שמביא לנו יצירות מופת כמו Ghost of Tsushima, God of War ו- Elden Ring כל כמה שנים, רף הציפיות נהיה גבוה ופורספוקן עדיין לא שם לצערי.

תודה לעדלי יונייטד שסיפקו לנו עותק לסקירה.