את חשיבות הגיבוי כולנו כבר מכירים, אך מה שווה הגיבוי אם אנחנו לא יכולים לטייל איתו ? או במילים אחרות, כמו המצלמה, גם הגיבוי הטוב ביותר הוא זה שזמין לא רק בבית, וגם לא רק כשיש חיבור זמין ומהיר לרשת, אלא בכל מקום ובכל זמן. כאן נכנס לתמונה Sandisk Extreme Portable SSD - כונן גיבוי קומפקטי ועמיד שהושק לאחרונה בישראל על ידי Western Digital, שרכשה את Sandisk לפני כ- 3 שנים.

נתונים טכניים

אז נתחיל בנתונים הטכניים: הכונן הזה, כמו שמעיד שמו, הוא מסוג SSD, המבוסס על אחסון פלאש. אין לו חלקים נעים, ולכן הוא גם די עמיד לנפילות וזעזועים. כדי להגביר עוד יותר את רמת העמידות, ציפתה אותו החברה בשכבת גומי אטום, מה שמקנה לו עמידות בטמפרטורות מינוס 20 עד 70 מעלות צלזיוס (הכוונה היא לכך שהמידע נשמר בטמפרטורות כאלו. טמפרטורות העבודה הן בין 0 ל- 35 מעלות). הכונן גם עמיד בפני מים ואבק בתקן IP55, שזה לא מספיק כדי לקחת אותו לבריכה או לים, אבל מספיק כדי שיעמוד בכבוד במים זורמים במשך 3 דקות.

החיבור שלו הוא מסוג USB-C, שהוא גם קטן יותר, גם נוח יותר וגם מהיר יותר מה- MicroUSB הישן, ויש בקופסא גם מתאם לחיבור USB-A. כך שניתן לחבר אותו לכל מחשב (הוא מגיע מפורמט למערכת קבצים שנתמכת גם ב- Windows, גם ב- Mac וגם ב- Android), ולרוב הסמארטפונים החדשים יחסית. כל זה מגיע בגודל קטן יותר מסמארטפון מיני ממוצע (9.6 ס"מ אורך, 5 ס"מ רוחב ו-8.85 מ"מ עובי), במשקל של 39 גרם, ובצורה בעלת מעין ידית לחיבור למחזיק מפתחות וכדומה.

שלב המבחנים

נעבור לשלב המבחנים - העמדנו את הכונן בסדרת בדיקות מול כונן גיבוי קשיח מסדרת Porsche Design של Lacie (דרך אגב, גם היא שייכת ל- WD), שמתחבר למחשב באמצעות חיבור USB-C בתקן 3.1, ומול כונן ה- SSD MVMe שנמצא בתוך המחשב שלנו (אנחנו יודעים שזו לכאורה השוואה לא הוגנת, אבל עוד רגע תראו למה היא דווקא כן חשובה).

לרכישת הכונן בנפח 250 גיגה בייט

לרכישת הכונן בנפח 500 גיגה בייט

לרכישת הכונן בנפח 2 טרה בייט

המבחן הראשון (בנצ'מרק Benchmark) בוצע באמצעות AS-SSD, המותאם לכונני פלאש, ובו הצבנו את הכונן של סאנדיסק מול הכונן המובנה במחשב הנייד. המבחן מבצע בדיקת קריאה וכתיבה בדפוס רציף או אקראי, המדמה עבודה עם קבצים קטנים או גדולים. והתוצאות מעניינות:

בדיקת מהירות קריאה/כתיבה 1GB ל- Sandisk Extreme SSD

בדיקת מהירות קריאה/כתיבה 1GB לכונן ה- SSD NVMe המובנה במחשב הנייד

כפי שניתן לראות, במהירויות הקריאה הרציפות (מבחן Seq) הכונן המובנה של המחשב הנייד אוכל את ה- Sandisk Extreme SSD בלי מלח, אבל במהירות הכתיבה הרציפה הכונן החיצוני עובד במהירות דומה לכונן הפנימי, אם כי המבחן הזה מוטה לטובת כוננים חדשים, בשל הדרך שבה עובדים כונני פלאש. במבחן היותר מייצג שהוא קריאה וכתיבה אקראית (4K), ההבדל הוא קטן יותר, כאשר הכונן המובנה במחשב מהיר ב- 50% מהכונן החיצוני (מהירות קריאה של 21 מול 14 מגה-בייט לשנייה, ומהירות קריאה של 30 מול 20 מגה-בייט לשנייה).

במבחן אקראי לקבצים קטנים רבים בו זמנית (4K-64Thrd) הכונן המובנה שוב מנצח במאות אחוזים את הכונן החיצוני, אבל במהירויות הכתיבה באותו מבחן, הכונן החיצוני מהיר בכשני-שליש מהפנימי. נציין גם כי המבחן הזה מייצג מצב קיצון, שתקף יותר לדפוס שימוש של שרתים מאשר של מחשבים רגילים, אך הוא מעיד על יכולת התמודדות טובה של הכונן עם משימות כמו כתיבות רבות בו-זמנית.

המבחן הבא בוצע באמצעות ATTO, שהגדרות ברירת המחדל שלו בודקות תרחיש ריאליסטי יותר (קריאה וכתיבה של קבצים תוך שימוש אקראי ב- "אזורים" פנויים על הכונן). במבחן הזה העמדנו שלושה כוננים: כונן ה- NVMe המובנה בלפטופ, כונן הפלאש החיצוני של Sandisk והכונן הקשיח החיצוני של Lacie.

Sandisk Extreme SSD

כונן חיצוני של Lacie

כונן ה- NVMe שמובנה במחשב הנייד

כפי שניתן לראות, המבחן הזה מראה שבשימוש ריאלי הכונן המובנה מגיע למהירויות די יציבות של גיגה-בייט לשנייה בקריאה, ו- 2 גיגה-בייט לשנייה בכתיבה של קבצים בגדלים של מעל עשרות קילובייטים. הכונן הקשיח החיצוני מגיע למהירויות קריאה של כמעט 100 מגה-בייט לשנייה גם כאשר הוא מפורמט ל- Windows בלבד (NTFS) וגם כאשר הוא מפורמט לכל מערכות ההפעלה (FAT32), אבל מהירויות הכתיבה גבוהות כמעט פי שניים בממוצע כאשר הוא במצב המתאים ל- Windows לעומת המהירויות במצב המתאים לכל המערכות (כ- 100 מגה-בייט לשנייה בממוצע לעומת כ- 50 מגה-בייט לשנייה בממוצע).

כונן הפלאש החיצוני אומנם לא מהיר כמו הכונן הפנימי, אך המהירויות בו יציבות בהרבה וגבוהות פי חמישה לעומת הכונן הקשיח החיצוני - ממוצע של כחצי גיגה-בייט לשנייה בקריאה וקצת יותר מזה בכתיבה, קרוב מאוד למהירות שהחברה מבטיחה. המשמעות היא שהעברת נתונים אל ומתוך הכונן הזה תיקח הרבה פחות זמן מאשר כונן קשיח חיצוני.

מכיוון שהתרשמנו לטובה מהמהירות של הכונן, החלטנו להעמיד אותו במבחן קשה יותר: שימוש בזמן אמת. הרי לפעמים אנחנו לא רוצים להעתיק נתונים שגיבינו אל המחשב, אלא רק להפעיל תוכנות מסוימות שאפשר להפעיל אותן מכונן חיצוני. במקרה שלנו מדובר במשחקים, שבדרך כלל נמצאים על הכונן של Lacie בגלל מחסור בשטח פנוי על הכונן המובנה בלפטופ. שימוש כזה מסובך בהרבה מהעברה רגילה של נתונים, מכיוון שהוא דורש קריאה וכתיבה של קבצים רבים בו-זמנית.

במבחן הזה הכונן הראה לנו שזה לא סוג השימוש לכונן חיצוני: פתיחת המשחק Counter Strike:Global Offense לקחה כ- 59 שניות. בדיוק אותו הדבר כמו שלקח בכונן הקשיח החיצוני. לאחר הפתיחה, כניסה למפה (בדקנו מפה עם בוטים כדי לחסוך את הדיליי מול שחקנים מארחים) לקחה 1:02 למפה הראשונה שבחרנו ו- 0:38 למפה השנייה - כשליש פחות מהפתיחה של אותן שתי מפות בכונן הקשיח החיצוני.

גם למשחק Project Cars:Paganini Edition לקח לכונן הפלאש בערך אותו זמן לפתוח את המשחק, עם הבדל של שניות בודדות בניסיון הראשון (37 שניות לעומת 41 שניות - 10% הבדל). כניסה מהתפריט הראשי למירוץ לקחה 1:02 בשני הכוננים.

המסקנה העיקרית מהמבחן הזה היא שכוננים חיצוניים לא ממש מומלצים לעבודה בזמן אמת, אלא יותר להעברה של קבצים קיימים הלוך וחזור. כלומר, גיבוי ושחזור, שזה בעצם הייעוד המקורי שלשמו התכנסנו כאן.

לסיכום, ה- Sandisk Extreme Portable SSD הוא כונן מושלם לגיבוי תכנים. העברת הקבצים אליו וממנו נעשית בצורה מהירה מאוד. הוא עמיד וקומפקטי, כך שאפשר לקחת אותו לכל מקום, ובזכות החיבור המודרני (USB Type C) אפשר להשתמש בו גם להעברה של קבצים בין מחשבים וסמארטפונים.